חילול של רגע אינטימי

משטרת דת במקוואות

חוק המקוואות שאושר בקריאה טרומית נותן גושפנקה לפלישה למעגל האינטימי של האשה דווקא ברגע שבו היא מבקשת להתקרב לבוראה, כותבת חן ארצי־סרור ב"ידיעות אחרונות"

מקווה טהרה. צילום: דניאל ונטורה, ויקיפדיהמקווה טהרה (צילום אילוסטרציה). צילום: דניאל ונטורה, ויקיפדיה

"כמה פעמים נבדקת?" "אלה תפרים או צלקות?" "את לא נראית לי נשואה", "תני לי לעיין לך בגוף", "תתכופפי שאראה הכל", "את לא חושבת שהשמנת?" שאלות, בקשות והערות כאלה הן מנת חלקן של נשים ההולכות לטבילה במקווה בכל הארץ, כותבת חן ארצי־סרור.

בעקבות חוק המקוואות, שאושר בשבוע שעבר בקריאה טרומית בכנסת, התופעה הפסולה מקבלת גושפנקה חוקית. במאמר שפורסם ב"ידיעות אחרונות" כותבת ארצי־סרור כי משמעותו של החוק פשוטה: "במקום מתן שירותי דת יקבלו נשים במקווה משטרת דת. כל מי שלא מתאימה לקו ההלכתי שתקבע הרבנות הראשית (משמע 16 גברים שזכו בג'וב באופן מפוקפק), יכולה למצוא את עצמה עבריינית, מגורשת מהמקום או אפילו מסתבכת עם רשויות החוק".

לדבריה, במשך אלפי שנים נשים יהודיות נוהגות לטבול במקווה מכל מיני סיבות ובכל מיני אופנים. מצוות הטבילה חוצה מגזרים. נשים מסורתיות רבות מאמצות אותה, וגם חילוניות מוצאות בה קסם. המאבק החרדי נגד הזרמים הקונסרבטיביים

כל מי שלא מתאימה לקו ההלכתי שתקבע הרבנות הראשית... יכולה למצוא את עצמה עבריינית

והרפורמיים פוגע במגזר אחד באוכלוסייה – הנשים.

"מדהים בעיני איך רגע של קדושה, של אינטימיות של אשה עם בוראה, של שמחה גדולה והתרגשות – לפני מפגש מחודש עם בן הזוג, חתונה או לידה – מחולל באופן בוטה כל כך בשם מי שרואים עצמם כנציגי אלוהים עלי אדמות", היא כותבת.

חוק המקוואות, לדברי ארצי־סרור, הוא שירת הברבור של הרבנות הראשית ושל נציגיה, שמנסים להנציח את ההגמוניה שלהם בכל מה שקשור בשירותי דת. אלא שכיום "נמצאות בזירה הציבורית הרבה יותר נשים דתיות, פמיניסטיות וסולידריות, שמכירות את ההלכה בדיוק כמו גברים ולא מהססות לצאת לקרב בחוק אכזרי כל כך שמנסה לעבור מתחת לרדאר".

המאבק נגד חוק המקוואות יהיה כנראה מאבק ארוך וסיזיפי. "אבל למרות שאולי אתמול החרדים ניצחו בקרב, אני מאמינה באמונה שלמה שהם לא ינצחו במלחמה".

למאמר המלא



איך תוכל לפעול?