בשם הסולידריות וההלכה

חדו"ש: גם בצה"ל יש להתחשב בחופש הדת של החיילים

בג"ץ ידון בעתירה של חדו"ש, בדרישה לאפשר לחיילים שאינם שומרי כשרות להחזיק ולצרוך מזון שאינו כשר לפסח ברשות הפרט

חיילים בקורס בבסיס ההדרכה הצבאי לתקשוב. צילום: אתר צה''ל, ויקיפדיהחיילים בקורס בבסיס ההדרכה הצבאי לתקשוב (צילום אילוסטרציה). צילום: אתר צה''ל, ויקיפדיה

כפייה דתית בצה"ל: בעבר כתבנו על עתירה שהגישה חדו"ש בשם קבוצת הורים לחיילים, בדרישה לאפשר לחיילים שאינם שומרי כשרות להחזיק ולצרוך מזון שאינו כשר לפסח ברשות הפרט שלהם, תוך אי פגיעה בהקפדה על הכשרות לפסח בכל האתרים שבהן מכינים מזון ומגישים אותו מטעם צה"ל ובבסיסיו.

העתירה תידון בבג"ץ ב-29 במאי, וחדו"ש תציג את עמדתה שלפיה חופש הדת, שגם חיילי צה"ל זכאים לו, מחייב התחשבות ברצונם ובצרכיהם גם בתחום זה. המשך הכפייה הכוללת, בכל הבסיסים ועל כל הנמצאים בהם, אינו מבטא, כטענת המדינה, את ערך הרעות והסולידריות. ההפך הוא הנכון, המשך הכפייה מבטא את ההתעלמות העקבית מן החיילים שאינם יהודים או שומרי מצוות, בעוד מישהו מנופף בדגל הדת וההתחשבות במאמיניה.

הצגת מדיניות הצבא כאילו היא מתחייבת על פי ההלכה ואין כל אפשרות להגבילה – אין לה כל יסוד

חדו"ש תפרוש את היריעה המשפטית העוסקת בתחום חופש הדת בכלל וחירויות הפרט בצבא, כמו גם את המסקנות המשפטיות שיש ללמוד מפסיקת העבר, למשל בנושא החמץ בבתי החולים.

עוד תדגיש חדו"ש כי הצגת מדיניות הצבא כאילו היא מתחייבת על פי ההלכה ואין כל אפשרות להגבילה – אין לה כל יסוד, וכי הרבנות הצבאית נושאת את שם ההלכה לשווא. אפשר לראות זאת אפילו מהאסמכתאות ההלכתיות שהציגה הרבנות, ולא פחות מכך – מן הדרך שבה פוסקים הרבנים האורתודוקסים בצבא האמריקאי, שמתירים לחיילים שומרי מצוות לשרת בסביבה שבה קיים חמץ כל עוד הם עצמם אינם מחזיקים בו או צורכים אותו.



איך תוכל לפעול?