דרישת מינימום
אין צדק חברתי בלי חרדים
במאמר ב"הארץ" טוען סמנכ"ל חדו"ש, שחר אילן, כי אין תוחלת במחאה חברתית שאינה כוללת דרישה לשילוב החרדים בשוק העבודה
שחר אילן, 18/08/2011 11:53
תגיות: מחאת האוהלים · שוק העבודה · חרדים · לימודי ליבה · שחר אילן · "הארץ"
מאהל המחאה בתל אביב. צילום:
Yoav Lerman, flickrאחד העיוותים הקשים ביותר בחלוקת הנטל החברתי בישראל הוא ההיעדרות של החרדים משוק העבודה. בשל הגידול המהיר של החברה החרדית, זה הגורם שגדל בקצב המהיר ביותר. לכן כל צדק חברתי שמבקש מעמד הביניים חייב לכלול צעדים שיבטיחו שהחברה החרדית תשתלב בחברה ובכלכלה הישראלית.
אבל מסמך הדרישות של המחאה אינו מתייחס כלל לנושאים כמו הוצאת אברכים לעבודה או הנהגת תוכנית הליבה בחינוך החרדי. ב"ארץ נהדרת" היטיבו להגדיר זאת במוצאי שבת: "העם דורש דברים שאפשר להסכים עליהם". מנהיגי המאהלים לקחו על עצמם אחריות כבדה - לייצג את מעמד הביניים. הייצוג הזה חייב לכלול גם דרישות קשות כלפי המגזר החרדי. אחרת, הנזק עלול להיות גדול, ולא סביר שתהיה הזדמנות נוספת.
עשר שנים לאחר שהחל המאמץ הלאומי הגדול לשילוב הגברים החרדים בשוק העבודה, עדיין יותר מ-60% מהם אינם עובדים. ההערכות לגבי הנזק שההיעדרות הזאת גורמת לתוצר הלאומי הגולמי מגיעות עד ל-15 מיליארד שקלים. המשמעות היא פגיעה קשה בהיקף המסים הישירים והעקיפים ועול גדול של קצבאות והנחות רווחה. הבעיה הולכת ומחריפה: החרדים מהווים היום קרוב ל-10% מהאוכלוסייה בישראל, אבל כרבע מתלמידי כיתה א'. על פי תחזיות דמוגרפיות בתוך פחות מעשרים שנה הם יהוו כחמישית מהאוכלוסייה.
ממשלת ישראל מעניקה מימון כמעט מלא למערכת החינוך החרדית לבנים, אף שחלקה הגדול אינו מלמד לימודי יסוד המכשירים לשוק העבודה ולחיים בחברה דמוקרטית (תוכנית ליבה). בכך בעצם מחבלת המדינה בעתיד הכלכלה והדמוקרטיה. הממשלה מעניקה לאברכים קצבאות והנחות בשווי אלפים רבים של
יותר מ-60% מהגברים החרדים אינם עובדים. לפי ההערכות, הנזק שההיעדרות הזאת גורמת לתוצר הלאומי הגולמי מגיע ל-15 מיליארד שקלים
שקלים. שורה של דו"חות ממשלתיים קובעים: הסיוע הגדול הופך את היציאה שלהם לעבודה ללא משתלמת.
בכירי הכלכלנים מאוחדים בדעה שאם התהליכים האלה לא ישתנו הם יביאו למשבר חמור בכלכלה הישראלית. בינתיים, רואים רק התחלות אטיות של שינוי, שרחוקות מלהספיק. הסיבה העיקרית לכך היא שהממשלה אינה מעזה להתעמת עם המפלגות החרדיות. מסמך דרישות שמתחמק מבעיות אלו הוא פגום, והצדק החברתי שהוא מבקש חלקי וחסר.
חמור מכך: מערכת ההטבות החברתיות בישראל בנויה ברובה ללא התניה של הסיוע בעבודה או בניסיון לעבוד. אם יוזרמו כספים למטרות רווחה בלי התניה כזו, הם רק יגדילו את ההטבות לאברכים ויזיקו למאמץ להוציא אותם לעבודה. לכן עסקה חברתית-כלכלית חייבת לכלול את שני העקרונות הבאים: ראשית, התניית כל מימון לבתי ספר בתוכנית ליבה. מוסד חינוך שלא ילמד את מה שהמדינה רואה כבסיס הידע המשותף החיוני לכל ילדי מדינת ישראל, לא יקבל אגורה. לא יהיה תקצוב חלקי לליבה חלקית, שכוללת בעיקר לימודי קודש. ושנית, התניית קצבאות, הנחות רווחה וסיוע לדיור במיצוי כושר ההשתכרות - כלומר בכך ששני בני הזוג יעבדו או לפחות ינסו לעבוד.
תוכנית שלא תתנה קבלת הטבות בעבודה לא רק שלא תקטין את הנטל על מעמד הביניים, היא עלולה להגדיל אותו. תוכנית שלא תכלול חובת לימודי ליבה תפגע קשות בחברה ובכלכלה שבה יחיו ילדיהם של בני מעמד הביניים. על מנהיגי המחאה לזכור: עכשיו האחריות היא גם שלהם, ואי אפשר לוותר על עימותים ועל דרישות קשות.
למאמר באתר "הארץ"