המהפכה שלא היתה
אז מה אם הציבור רוצה?
סמנכ"ל חדו"ש, שחר אילן, על המסקנה שחוזרת ועולה בכל מחקרי "מדד הדת והמדינה" שמתפרסמים אחת לשנה ועל הפער הבלתי נסבל בין רצון הציבור למה שעושים הפוליטיקאים
08/01/2015 15:07
תגיות: מדד הדת והמדינה · בחירות · נישואים אזרחיים · תחבורה ציבורית בשבת · לימודי ליבה · שחר אילן
הפגנה למען ירושלים חופשית בכיכר ספרא (צילום אילוסטרציה). צילום: אביר סולטן, פלאש 90
כמה ממצביעי הליכוד-ביתנו מתנגדים לממשלה עם המפלגות החרדיות? ניחוש? התשובה הנכונה היא כמעט 70%. כך קובע מחקר דעת הקהל "מדד הדת והמדינה 2014". זה כמובן לא מונע מראש הממשלה, בנימין נתניהו, לחזר נואשות אחר המפלגות החרדיות בתקווה להחזיר אותן לקואליציה. כי מה אכפת לו מרצון הציבור? מה שחשוב זה להכניס לקואליציה מפלגות שאפשר לקנות מהן (ביוקר ועל חשבון הציבור ועתיד המדינה) שקט קואליציוני.
כבר חמש שנים מפרסמת חדו"ש בקביעות בערבי ראש השנה (בשנים האחרונות בשיתוף עם ynet) את מחקר דעת הקהל מדד הדת והמדינה. את המחקר עורך מכון רפי סמית. לאורך השנים הלך והתברר שמסקנה אחת של המחקר, שחוזרת שוב ושוב, היא הפער העצום והבלתי נסבל בין רצון המצביעים לבין מדיניות הנבחרים ומקבלי ההחלטות. הנה כמה דוגמאות מתוך מדד 2014:
• התמיכה בהכרה בנישואים מכל הסוגים הגיעה במדד 2014 לשיא של כל הזמנים, 66%. למרות זאת לא התחילה הכנסת לקדם אפילו אחת מהיוזמות הרבות לנישואים אזרחיים או אפילו לברית הזוגיות.
• 70% מהציבור היהודי תומכים בתחבורה ציבורית בשבת, גם זה שיא של כל המדדים. קשה לחשוב על חוק חברתי ובטיחותי יותר מחוק שיאפשר בשבת ניידות לבני השכבות החלשות, לקשישים ולצעירים וימנע תאונות דרכים רבות. למרות זאת, מתבצר משרד התחבורה בהתנגדותו.
• 81% מהציבור סבורים שיש לחייב את החינוך החרדי בלימודי ליבה, כולל 89% ממצביעי הליכוד. החוק הדרוש כבר עבר לפני יותר משנה בכנסת וההחלטה הדרושה התקבלה בממשלה. מדובר באחד הנושאים הגורליים ביותר לעתיד המדינה וכלכלתה. למרות זאת דחה משרד החינוך את יישום ההחלטות עד 2017.
לקראת תחילת כנס החורף של הכנסת הכנתי ניתוח פוליטי של תוצאות מדד הדת והמדינה. לצורך העניין בניתי טבלה של עמדות
נושאי דת ומדינה נחשבים נושא מצוין להבטחות בחירות. הנוהג הוא פשוט שאחרי הבחירות הפוליטיקאים שוכחים את ההבטחות
מצביעי המפלגות השונות לגבי שבע שאלות מרכזיות וחישבתי את ממוצע התשובות. ממוצע התמיכה של מצביעי יש עתיד והעבודה בנושאי חופש דת ושוויון בנטל הוא כ-85% והממוצע של מצביעי מרצ, התנועה וקדימה הוא 91%. גם הממוצע של מצביעי הליכוד הוא 71%.
במצב הזה קשה להבין איך נעשו כל כך מעט רפורמות ושינויים בנושאי דת ומדינה בתקופת ממשלה הזו. האכזבה כמובן גדולה מפני שמדובר בממשלה שאין בה מפלגות חרדיות והיתה תקווה שהיא תוביל מהפכה אזרחית בתחומי חופש הדת והשוויון. לא קשה להבין מדוע כמעט 80% מהציבור אינם מרוצים ממדיניות הממשלה בנושאי דת ומדינה.
עם זאת, הממשלה הנוכחית לא המציאה את השיטה של התכחשות להבטחות בחירות בנושאי דת ומדינה. במשך שנים ארוכות כל הקואליציות, של שמאל, מרכז וימין, התעלמו מנושאי חופש הדת והשוויון בנטל. גם כשהתברר שחלק מנושאי הדת והמדינה, כמו אכיפת תוכנית הליבה בחינוך החרדי והוצאת הגברים החרדים לשוק העבודה, גורליים לעתיד המדינה, העדיפו המפלגות לקנות שלטון היום על חשבון הצלת הציונות בעתיד.
זה לא שנושאי דת ומדינה לא עולים במערכות בחירות. להיפך, הם נחשבים נושא מצוין להבטחות בחירות, בייחוד גיוס בחורי הישיבות. הנוהג הוא פשוט שאחרי הבחירות הפוליטיקאים שוכחים את ההבטחות. אין ספק שההתכחשות הקבועה להבטחות בנושאי דת ומדינה היא אחת הסיבות לאובדן האמון הגובר והולך של המצביעים בנבחרים שלהם.
הכנסת ה-19 התפזרה. חלון ההזדמנויות ההיסטורי שיצרה הקואליציה היוצאת למהפכה בתחומי הדת והמדינה נטרק. בוצעו שינויים והושגו הישגים אבל המהפכה לא קרתה, אפילו לא מיני מהפכה. עכשיו לא ברור מתי תקום כאן הממשלה האזרחית הבאה. כשזה יקרה מוצע למפלגות שירכיבו אותה לערוך ניסוי מהפכני ולעמוד בהבטחות הבחירות שלהן. לא רק שהחוויה של קיום הבטחות לבוחר יכולה להתגלות כמלאת סיפוק ומשמעות לנבחר. זה גם יכול מאוד להשתלם בקלפי.
המאמר פורסם לראשונה באתר "ישראל חופשית"