משפחות במחסור
הפתעה: משפחה גדולה עולה כסף
המנהיגים החרדים שעודדו את הציבור שלהם לקיים משפחות גדולות בלי להתחשב במצב הכלכלי, כותבת אסתי שושן ב-ynet, לא יכולים להסתפק בביקורת על שר האוצר. גם להם חלק במשבר שבעקבות קיצוץ קצבאות הילדים
25/08/2013 14:00
תגיות: קצבאות ילדים · יאיר לפיד · חברי כנסת חרדים · אסתי שושן
חבר הכנסת משה גפני מדגל התורה בנאום במליאה. מימינו חברו לסיעה, ח''כ אורי מקלב. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90
חברי הכנסת ואנשי התקשורת החרדים אמרו במשך שנים לנשים חרדיות כי משפחות גדולות הן משפחות מאושרות, והבטיחו להן שכל ילד שהן יולדות מביא אתו שפע משמים. עם קיצוץ קצבאות הילדים יצאו הם, וגם רבנים שלא התירו שימוש באמצעי מניעה והסבירו שלא מפסיקים להביא לעולם ילדים בגלל קשיים כלכליים, בחירופים וגידופים נגד שר האוצר, יאיר לפיד. הם עצמם לא עשו חשבון נפש.
נכון, הורים שמביאים עוד ועוד ילדים מתוך הסתמכות על הקצבה הקטנה שיקבלו מהמדינה הם חסרי אחריות, כותבת אסתי שושן במאמר ב-ynet. אבל האמת היא שהם עושים זאת מתוך אמונה תמימה ופשוטה. לדבריה, הם נוהגים כך בגלל החינוך האמוני והחברתי שטבוע בהם מגיל אפס. מפני שמונעים מאמהות מידע קריטי על אמצעי מניעה ושוללים את הלגיטימיות של השימוש בהם, מפני שאם שיולדת רק שניים או שלושה ילדים נתקלת בהרמת גבות. "כי כל עוד אתן בגיל הפוריות, עליכן
חברי הכנסת ששופכים אש וגופרית על שר האוצר מפרנסים את משפחותיהם הגדולות לא בזכות קצבאות הילדים העלובות, אלא בזכות משכורת מכובדת
לפקוד את חדרי היולדות לפחות פעם בשנה, ולהוכיח כישורים דמוגרפיים בריאים".
למנהג החרדי לקיים משפחות גדולות אין אחיזה בתורה או בכתבי הקודש. זוהי נורמה האופיינית לחברות מצוקה, או לחברות שמרניות וסגורות.
גם לחברי הכנסת ששופכים אש וגופרית על שר האוצר יש משפחות גדולות, אבל הם מצליחים לפרנס אותן לא בזכות קצבאות הילדים העלובות, אלא בזכות משכורת מכובדת. "האם הם עצרו פעם והמליצו לאנשים (ולנשים) לחדול לרגע ולבחון את מצבם הכלכלי – או שעודדו את התופעה באטימות אופיינית ומכרו לכל מאן דבעי את התיאוריה השקרית שכל המשפחות הגדולות הן מאושרות, ללא קשר למצבן האינדיווידואלי?" שואלת שושן.
היא ממשיכה ושואלת אם הוגן להביא במודע ילדים לתוך מחסור ועוני, אם ההורים נוהגים בהגינות כלפי עצמם, כשהם לוקחים על עצמם מחויבות כה כבדה והרת גורל בלי בסיס כלכלי, נפשי ופיזי איתן.
למאמר המלא