סירוס בית המשפט העליון
ה"יהודי" מנצח את ה"דמוקרטי"
בעקבות פסיקה של בג"ץ, שקבע שאשה שבגדה בבעלה אינה זכאית למחצית משווי הבית שבו התגוררו, כותב סמנכ"ל חדו"ש שגיא אגמון ב"גלובס", ששרת המשפטים איילת שקד ממנה שופטים שיקדמו את הכנסת ההלכה לכל תחומי המשפט
21/11/2018 16:48
תגיות:
חרדי בבית המשפט העליון (צילום אילוסטרציה). צילום: אביר סולטאן, פלאש 90
לפני כמה שבועות הפך בית המשפט העליון פסיקה בת 25 שנה ואמר לבתי הדין הרבניים שהם יכולים לעשות מה בראש שלהם, כי חוקי המדינה כבר לא באמת חלים עליהם. כך כותב סמנכ"ל חדו"ש, עורך הדין שגיא אגמון, במאמר המתפרסם ב"גלובס".
המאמר פורסם בעקבות פסיקה של בג"ץ, שקבע שאשה שבגדה בבעלה אינה זכאית למחצית משווי הבית שבו התגוררו.
בתי הדין מבינים שהמהפכה של סירוס בית המשפט העליון עובדת, ולאט-לאט גם מס השפתיים ששילמו לחוק הישראלי מתרופף, המשיך אגמון. המקרה הנוכחי ממחיש עד כמה. בני זוג חיו ביחד במשך 30 שנה, והבעל הגיש תביעת גירושין אחרי שהאשה בגדה בו. בני הזוג גרו בדירה, שלפי המבחנים בפסיקה האזרחית חל עליה "שיתוף ספציפי" בין בני הזוג. למרות שהבגידה היתה רק לפרק זמן קצר והשיתוף נמשך עשרות שנים, בית הדין הרבני פסק לפי הדין הדתי, שהבגידה מעידה שלא היתה חזקת שיתוף מלכתחילה ולכן הזכויות בדירה יישארו לבעל. ליתר ביטחון הם מצאו עיגון קלוש גם בחוק הישראלי, אבל ברור לחלוטין מה היה הקו שהוביל את הפסיקה של שלושת הדיינים.
ב-1994 קבע בית המשפט העליון את "הלכת בבלי". פסק הדין עסק בבני זוג שהתגרשו, ובית הדין הרבני קבע שהאשה לא זכאית למחצית הרכוש שנצבר בתקופת הנישואין מפני שעל פי הדין הדתי "הלכת השיתוף" לא קיימת. בג"ץ הפך את ההחלטה וקבע שני עקרונות רבי משמעות. במישור הצר בג"ץ קבע שהלכת השיתוף חלה בבתי הדין הרבניים. במובן הרחב והמשמעותי יותר, בג"ץ קבע שבתי הדין הרבניים כפופים לעקרונות היסוד של המשפט האזרחי בישראל, למשל עקרון השוויון כמו שהוא בא לידי ביטוי בהלכת השיתוף.
השופט יצחק עמית, כאמור במיעוט, אמר את הדברים במפורש: בית הדין הרבני התעלם מהלכת בבלי והחזיר אותנו עשרות שנים
לזוגות הנשואים בינינו, וגם לאלה שרק שוקלים להינשא, יש כאן בשורה אישית מאוד. חלפו הימים שבהם בתי הדין הרבניים התייחסו לחוק האזרחי
לאחור. אבל שופטי הרוב, דוד מינץ ואלכס שטיין (שניהם מינויים של שרת המשפטים, איילת שקד) נאחזו בתירוץ השקוף של בתי הדין, אמרו שלא מתערבים בפסיקות רבניות והשאירו את האשה, אחרי 30 שנות נישואין, בלי זכויות בדירת המגורים.
על הדרך הם גם לחשו לבית הדין הרבני שעברו השנים הרעות. האקטיביזם השיפוטי מבית אהרן ברק מאחורינו. תעשה מה בראש שלך – בשוויון זכויות האשה, בעקרון טובת הילד, בכל הדברים שבהם בית המשפט העליון חייב בעבר את בתי הדין להתיישר לפי העקרונות של חברה מערבית במאה ה-21. אנחנו נמצא דרך לא להתערב.
בתי הדין הרבניים לא אהבו את הלכת בבלי, אבל בדרך כלל נטו לכבד אותה – אם לא דה-פקטו, לפחות בכך ששמרו על ההנמקה לפי עקרונות הדין הישראלי, גם כאשר בפועל פסקו לפי הדין העברי. באצטלה הזאת בג"ץ הצליח לא להתערב בפסיקות של בית הדין הרבני גם כשהיה ברור שהוא שם פס על הדין הישראלי, ובית הדין הרבני נזהר לנמק את ההחלטות שלו בצורה שתעבור את מבחן בג"ץ, והסטטוס קוו נשמר.
מה זה אומר בשבילנו? שקד עשתה בדיוק מה שמינו אותה לעשות. היא ממנה את השופטים שייתנו את הפלטפורמה לחזק את ה"יהודי" על חשבון ה"דמוקרטי", להכניס את ההלכה לכל תחומי המשפט ולחזון להקים מערכת משפט המבוססת על המשפט העברי – יוזמה שפועלת לאט ובשקט, אבל חזק ובטוח, מאחורי הקלעים במשרד המשפטים ובעמותות המקורבות לבית היהודי.
לזוגות הנשואים בינינו, וגם לאלה שרק שוקלים להינשא, יש כאן בשורה אישית מאוד. חלפו הימים שבהם בתי הדין הרבניים התייחסו לחוק האזרחי. חלפו הימים שבהם בתי המשפט התערבו כאשר בתי הדין הרבניים צפצפו על החוק. תחשבו טוב טוב לפני שאתם מתחתנים ואיך, ועוד יותר טוב – אם חלילה אתם מתגרשים, כי זה עלול להיות יקר הרבה יותר משהעליתם בדעתכם.
למאמר ב"גלובס"