השבת כתכתיב פוליטי
הפוליטיקאים והשבת – לא זו הדרך!
הפוליטיקה הישראלית העלתה את הסטטוס-קוו בנוגע לשבת למעלת קדושה, אבל בכך פגעה בערכה של השבת והשחירה את פניה של היהדות
25/01/2017 13:26
תגיות: שבת · קואליציה · סטטוס-קוו · תחבורה ציבורית · עבודה · מרכולים · תל אביב · הרב אורי רגב · חדו"ש
חרדים מאלצים סוחרים בשוק מחנה יהודה בירושלים לסגור את חנויותיהם לפני שבת (צילום אילוסטרציה). צילום: מתניה טאוסיג, פלאש 90
השבת היא ערך ונכס חשוב לכולנו, ויש לעצב את אופייה באופן שיתאים לישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. ה"סטטוס-קוו", שהפוליטיקה הישראלית העלתה למעלת קדושה הן בשלטון הימין והן בשלטון השמאל, פוגע בערכה של השבת, משחיר את תדמיתה של היהדות ומגביר את הציניות של הציבור ביחסו למנהיגיו ולדמוקרטיה הישראלית. מחד גיסא אסור שהשבת תהפוך ליום חול כשאר ימי השבוע, ומאידך גיסא אסור שלחצים של מפלגות דתיות השואפות להפוך את ישראל למדינת הלכה יכתיבו חוקים המונעים על ידי גישה מסוכנת זו.
כפי שמלמד אזכורה של השבת בשני מקומות בעשרת הדיברות, בצד הציווי ששורשיו באמונה בבריאת העולם בשישה ימים עומדת גם תפיסה הרואה את עיקרה של השבת בערכיה החברתיים, בדאגה לזולת ולחלש ובהפנמת הצורך ביום מנוחה בתקופה בתולדות העולם שבה ערך יסוד זה כלל לא היה מובן מאליו והמציאות היתה שונה בתכלית מהמציאות בימינו. שרידיה של מציאות זו היו שכיחים עד למאה האחרונה ואף כיום אין הצורך להבטיח יום מנוחה מובן מאליו.
בישראל המודרנית, היהודית והדמוקרטית חייבות שאלות אלה להידון באופן פתוח, ישר ואמיץ, ולא כמענה לסחטנות של פוליטיקאים חרדים השבים ומאיימים להפיל את השלטון אם לא ייכנעו לדרישותיהם. לסירוב להיכנע לתכתיבים אלה צריכות להיות שותפות המפלגות האזרחיות הן בקואליציה והן באופוזיציה. חבל שאיננו שומעים ממפלגות האופוזיציה שיש מחירים בתחום חופש הדת והשוויון שאף הן לא יהיו מוכנות לשלם תמורת החלפת השלטון.
בשיח זה חייבים להתחשב ברצון הציבור, הברור לכל בר דעת, שנמדד לא אחת בסקרי חדו"ש ובמחקרים שעשו אחרים בנושא. בסקר חדו"ש שנערך בחודש האחרון תמכו 83% מהציבור היהודי בישראל בפתיחת עסקים בשבת. רובם תמכו בפתיחת עסקים בהיקף שהוגדר בחוק העזר העירוני החדש שאישרה עיריית תל אביב ואשר הממשלה נלחצת שלא לאשרו, ומיעוטם תמכו בפתיחת עסקים בהיקף מצומצם יותר. רק 17% תמכו בדרישת המפלגות החרדיות.
יתר על כן – רוב הציבור, 71%, תומכים בכך שההכרעה בשאלות אלה תהיה בידיה של הרשות המקומית, באופן שישקף את אופיים של יישובים ושכונות, ולא תיקבע בהתאם לתכתיבים ציניים של פוליטיקה ממשלתית. בשום מקרה אין הציבור רוצה שההחלטה בנושא תהיה בידיו של שר חרדי. בין התומכים בפתיחת עסקים בשבת נכללים גם מצביעי מפלגות הקואליציה האזרחיות, גם ציבור דתי ומסורתי וכמובן – הציבור החילוני ורוב עצום של תושבי תל אביב. הציבור רוצה בפשרה חדשה, אינו תומך בפתיחת כל העסקים וכל קווי התחבורה בשבת, אך גם לא מוכן להמשיך בקיומו של "סטטוס-קוו" מלאכותי, ובוודאי שלא בהחמרתו.
זה שנים מצפה הציבור שנים להנהגת תחבורה ציבורית מוגבלת בשבת, וכואב את העובדה שאיסור התחבורה הציבורית שמכתיבה הממשלה פוגע בקשישים, בצעירים המגיעים לביתם לחופשת שבת משירותם הצבאי, בחולים, במעוטי אמצעים
בין התומכים בפתיחת עסקים בשבת נכללים גם מצביעי מפלגות הקואליציה האזרחיות, גם ציבור דתי ומסורתי וכמובן – הציבור החילוני
ובאחרים – אשר הממשלה מתעלמת מצרכיהם ואוטמת את אוזניה לנוכח מצוקתם. על הציניות הפוליטית אפשר היה ללמוד בנקל לנוכח הדחייה על הסף של היוזמה לאסור על הפוליטיקאים להשתמש במכוניות הממשלתיות שברשותם בשבת – בין הפוליטיקאים שדחו את היוזמה היה שר התחבורה, החתום על איסור התחבורה הציבורית בשבת – כל עוד לא מתאפשר שירות חיוני זה לשאר הציבור.
חייבים לשמוע את קולם של העובדים באמצעות ארגוניהם השונים, של המעסיקים ובעלי החנויות, גדולות כקטנות, של ארגונים חברתיים העוסקים בגיבוש חזון מתחדש למדינה. חייבים לראות את הצורך באיזונים בין ערכים כמו חופש, אפשרות בחירה ומניעת כפייה דתית לערכים של צדק חברתי, מניעת תחרות לא הוגנת ודאגה לחלשים בשוק העבודה ובקרב בעלי העסקים הקטנים.
השבת היא ערך ונכס חברתי ולאומי, ואסור שבישראל היהודית והדמוקרטית יוכתבו גדריה כפועל יוצא של כפייה דתית. איזונים אלה יכולים לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות, לרבות איזונים כלכליים, מיקומם של העסקים שיותר להפעילם ואופיים, אכיפה מוגברת של יום מנוחה שבועי וכד'. יש לחשוב על מרכיבי עונג שבת לא פחות מאשר על איסורי השבת.
ישראל ניצבת לפני אתגרים רבים במאמציה להגדיר את זהותה ואת דרכה הייחודית כמדינה יהודית ודמוקרטית, וברור שהגם שחלפו כמעט שבעים שנה מאז הקמתה – היא עדיין רחוקה מגיבוש זהות זו. כניעה לתכתיבי המפלגות הדתיות אינה הדרך הנכונה לקידום יעד היסטורי וקיומי זה. כך פועלות הקואליציות הממשלתיות, מימין ומשמאל, ולכך מתנגד רובו הגדול של הציבור!
השבת היא אך דוגמה אחת לצורך דחוף זה. המציאות של השנים האחרונות, מאז המאבקים על הקרנת סרטים, על פתיחת עסקים המספקים מזון ובידור בשבת ועד למאבקים לפתיחת המרכולים, חנויות הנוחות והקניונים מחוץ לערים, מצריכה תובנות חדשות ואיזונים חדשים. האחריות לגיבושה של דרך חדשה, משוחררת מסחיטה פוליטית, מוטלת בראש וראשונה על מי שנבחרו להנהיג את מדינת ישראל, וחבל שאזלת ידם של אלה שבה ומגלגלת נושאים חשובים אלה לפתחו של בית המשפט העליון. אפשר ללמוד הרבה על הציניות המאפיינת את התנהלותה של הממשלה מן הדיון שהתקיים השבוע בבג"ץ בנושא חוק העזר העירוני. לנוכח תרגילי הדחייה והערפול של הממשלה מצאה את עצמה נשיאת בית המשפט העליון, השופטת מרים נאור, מתבטאת בשפה בוטה במיוחד: "אינני מאמינה למשמע אוזני", "אל תזרו חול בעינינו"!
השבת היא תרומה ייחודית של היהדות לעולם הקדום, וחשיבותה עומדת בעינה היום ולעתיד. בעולם משתנה אין לחשוש משינויים במעטפת השבת, מעיצובה בדרכים נועזות ומתקדמות, משילובה עם ערכי הדמוקרטיה שלא היו ידועים בעולם הקדמון ומהחזרתה למרכז הבמה הציבורית ולחיי הפרט כמגדלור של זהות יהודית מתחדשת, מנוף לקידום צדק כלכלי וסמל לחיי חברה מתוקנת.