חלק מהמזרח התיכון

ברוב המדינות אין תקציב לשירותי דת

תקציב שירותי הדת בישראל דומה לתקציב במדינות ערב יותר מאשר לזה של מדינות מערביות. חדו"ש: "המדינה לא צריכה לספק שירותי דת. היא צריכה להיות הרגולטור"

06/02/2012 11:38

תגיות: תקציב שירותי דת ·  שכר רבנים ·  שחר אילן ·  ynet

רבנים בירושלים בודקים מכונה לטחינת קמח למצות. 0.7% מתקציב המדינה מוקצים לשירותי דת. צילום: קובי גדעון, פלאש 90

התקציב שהוקצה לתשלום שכר רבנים ב-2011 הסתכם ב-342 מיליון שקל מהממשלה וכ-100 מיליון שקל מהרשויות המקומיות; התקציב להקמה ולשיפוץ של בתי כנסת, מקוואות ובתי קברות היה 233 מיליון שקל; תקציב שירותי הדת לנוצרים, למוסלמים ולדרוזים הסתכם בכ-45 מיליון שקל. כלל התקציב לשירותי דת ב-2011 היה כ-730 מיליון שקל – כ-0.2% מתקציב המדינה. זהו התקציב לפני העלאת השכר לרבני ערים ושכונות שעליה הודיע שר האוצר לאחרונה.

 ב-2012 יגדל התקציב לשירותי דת לכ-1.1 מיליארד שקל – כ-0.4% מתקציב המדינה. מעבר לתקציב זה, כותב תני גולדשטיין בתחקיר המתפרסם ב-ynet, משלמת הממשלה 1.15 מיליארד שקל בשנה לקצבאות ולתמיכות לתלמידי כוללים, העוסקים בלימודי דת בלבד. הוצאות הדת, כולל ההוצאות על אברכים, הסתכמו אשתקד בכ-1.8 מיליארד שקל. השנה הן יגיעו לכ-2.2 מיליארד – כ-0.7% מתקציב המדינה.

המדינה מממנת שירותים דתיים נוספים, כמו השמדת החמץ בפסח, היערכות המשק לשנות שמיטה, תקציב הרבנות הצבאית והמשטרתית; בתי הדין הרבניים, מערכת החינוך החרדי ועוד. את היקף המימון בסעיפים אלה קשה לאמוד, אבל אפשר להעריך כי הוא מגיע למאות מיליונים בשנה.

מוסדות הדת גם מקבלים תרומות מאזרחים ומארגונים בישראל ובארצות הברית, שחלקן מוכרות כתחליף למס. על כל שקל שהמדינה משלמת לאברכים, הם מקבלים דולר מתורמים. לפיכך, כותב גולדשטיין, תקצוב הדת בישראל דומה למקובל במזרח התיכון. האימאמים והקאדים במדינות ערב, כמו בישראל, הם עובדי מדינה שממלאים תפקידי בתחומים שונים: שיפוט, השגחת כשרות, לימוד במדרשות ומחקר. מנתונים שאספה חברת המידע אינפופרוד עולה כי תקציב הדת במרוקו, למשל, הוא כ-200 מיליון דולר לשנה - 0.7% מתקציב המדינה, בדומה לתקציב המוקצה לצורך זה בישראל.

סמנכ"ל חדו"ש, שחר אילן, אומר: "המדינה לא צריכה לספק שירותי דת ולא לממן אותם. היא צריכה להיות הרגולטור של ספקי השירותים ולא להפלות בין זרמים שונים ביהדות. הקשר בין הדת למדינה גורם נזק עצום לכלכלה, לדמוקרטיה, לתרבות

סמנכ"ל חדו"ש, שחר אילן: הקשר בין הדת למדינה גורם נזק עצום לכלכלה, לדמוקרטיה, לתרבות וליהדות עצמה

וליהדות עצמה. אין אויב גדול יותר ליהדות מהממסד הדתי".

ההשוואה לנעשה בתחום זה במדינות מערביות קשה, מפני שלרובן אין תקציב לשירותי דת. לפי מחקר שערכה החוקרת הסלובקית ד"ר מיכאלה מורבסיקובה, רק שבע מ-27 מדינות האיחוד האירופי מעבירות תקציב לכנסיות ולארגונים דתיים – בריטניה, דנמרק, בלגיה, יוון, אסטוניה, בולגריה וסלובקיה. תקציב הדת הממשלתי בגרמניה, שבדיה, פינלנד, הולנד, איטליה, פולין, הונגריה, שווייץ, ארה"ב, ברזיל, סין ובעשרות מדינות נוספות הוא 0.

לפי טבלה המצורפת לכתבה, תקציב הדת בבריטניה הוא 0.0015% מכלל התקציב, ביוון 0.06% מהתקציב. מהבדיקה של ynet עולה כי רוב מדינות אירופה מממנות את הדת בדרך אחרת: אנשים דתיים – כלומר, כאלה שמתפללים לפעמים במוסד דתי כלשהו – משלמים מס מיוחד שנקרא "מס כנסייה". בחלק מהמדינות – איטליה, ספרד ורוסיה, למשל – "מס הכנסייה" נגבה על חשבון מסים אחרים. אדם דתי בפולין, למשל, מקבל פטור ממס בגובה 1% מסכום המס שהוא היה חייב בו מלכתחילה. חילונים – שאינם רשומים בארגון דתי – משלמים מס מלא למדינה ופטורים ממס כנסייה.

בגרמניה, בשוויץ ובארצות סקנדינביה מוטל על המאמינים מס נוסף, מעבר למה שהם משלמים למדינה. המאמין בשבדיה, למשל, משלם לכנסייה מס נוסף בגובה של כ-2% מהמס שהוא משלם למדינה. בגרמניה המאמינים משלמים 8%.

מנכ"ל התנועה הרפורמית, הרב גלעד קריב, תומך בהפרטת שירותי הדת. "תקציב הדת הוא ענק, מבוסס על קומבינות פוליטיות ואינו נותן לציבור חופש בחירה. צריך לצמצם אותו ולשנות את מבנהו", אומר קריב. "האמונה היא אחד הדברים ששייכים לתחום הפרט. 'מס בית הכנסת' אמור להיות פרוגרסיבי, כך שגם עניים שלא משלמים מסים יוכלו לקבל שירותי דת".

לכתבה המלאה ב-ynet