מסר כוחני
כן, סכנה לכלכלה
חרדים עובדים פחות ומשלמים פחות מסים, כותב סמנכ"ל חדו"ש. מי שמתעלם מזה טומן את ראשו בחול
שחר אילן, 12/10/2015 14:14
תגיות: משה גפני · ועדת הכספים · אמיר לוי · משרד האוצר · חרדים עובדים · מרכז טאוב · שחר אילן
ח''כ משה גפני בישיבה בכנסת. צילום: פלאש 90
קשה להפריז בחומרת ההתנפלות של יו"ר ועדת הכספים, משה גפני, על ראש אגף התקציבים באוצר, אמיר לוי, בשבוע שעבר. גפני תקף את לוי משום שהציג את התחזית הדמוגרפית כי ב-2050 יהיו חצי מהאוכלוסייה בישראל חרדים וערבים כבעיה לאומית לכלכלה הישראלית. "אם אתה מביא את השקף הזה כדי להראות שהחרדים והערבים משתלטים על המדינה, זה חמור מאוד", אמר גפני.
המסר הכוחני של גפני ברור: אם אנשי האוצר רוצים יחסים טובים עם יו"ר ועדת הכספים ורוצים שלא יתקפו אותם בישיבות הכנסת, אסור להם להצביע על בעיות כלכליות הקשורות באוכלוסייה החרדית. רצוי שלא יצביעו על בעיות כאלו גם במקומות אחרים. המטרה: למנוע מבכירי המשק להצביע על האיום הקשה על כלכלת המדינה ועתיד המשק שיוצרת המדיניות של גפני ומפלגתו. זאת, כשהם מנסים לשמר את אורח החיים שבמסגרתו רוב הגברים החרדים אינם עובדים ומערכת החינוך החרדית אינה מעניקה לילדים ידע בסיסי בחשבון ובאנגלית, החיוני להשתלבות בשוק העבודה. גפני, שמנסה נואשות לשוות לעצמו דימוי כלל ישראלי, התגלה שוב כאחד מגדולי העסקנים הסקטוריאליים.
טוב עשה סגן עורך "גלובס", אלי ציפורי, כשהצביע על ההתנהגות השערורייתית של יו"ר ועדת הכספים בטורו האחרון. טוב עשה גם כשציין: "זו האמת: ערבים וחרדים משלמים פחות מסים – ועובדים ב'שחור'". ציפורי כתב גם: "השבוע פנינו לאוצר ולרשות המסים וביקשנו לדעת אם יש נתונים על גביית מסים מגזרית – במגזר הערבי, החרדי והיהודי לא-חרדי. אין דבר כזה, אף שבקלות יחסית ניתן לעבד נתונים כאלה ולהציגם בשקף בוועדת הכספים".
אכן ראוי היה שהאוצר ורשות המסים יעבדו נתונים כאלה, למרות החשש מהתקפות גפני וחבריו. אבל מתברר שהיה מי שעשה את העבודה החשובה הזאת. מדובר במרכז טאוב, אחד ממכוני המחקר הכלכליים-החברתיים החשובים בישראל. מדובר במחקרו של איש המרכז איתן רגב, שפורסם תחת הכותרת "לגמור את החודש" במסגרת דו"ח מצב המדינה של המרכז לשנת 2014.
גפני ושותפיו למפלגות החרדיות מנסים לשמר חברה שבה רוב המשפחות עניות ותלויות במפלגות ובממסד
והנה כמה נתונים, ממש בקצרה:
• משק בית חרדי מוציא בממוצע 705 שקל בחודש בלבד על תשלומי חובה – מס הכנסה, ביטוח לאומי ומס בריאות – פחות מרבע ממה שמוציא משק בית יהודי לא-חרדי – 2,955 שקל.
• משק בית יהודי לא-חרדי משלם בממוצע 1,721 שקל בחודש למס הכנסה, כ-660% יותר ממשק בית יהודי חרדי (226 שקל בחודש).
• ההוצאה לנפש במשק בית חרדי היא 3,280 שקל בחודש, לעומת 6,101 שקל בקרב יהודים לא-חרדים, כלומר כחצי.
איך ההוצאה לנפש מתקשרת לתשלום המסים? גפני, למשל, חוזר ואומר דברים בנוסח: "הציבור החרדי משלם את המסים העקיפים – מע"מ, מס קנייה וכו'. באמצעות מסים אלו החרדים הם שמממנים את החילונים, שכן הציבור החרדי מוציא יותר מהציבור החילוני על מסים אלו". כיוון שמסים עקיפים נגזרים מההוצאה, המחקר של מרכז טאוב מוכיח שגם בתחום המסים העקיפים חרדים משלמים הרבה, אבל הרבה, פחות. דברי גפני נובעים במקרה הטוב מחוסר ידיעה והבנה ובמקרה הרע מהטעיה מכוונת.
בחברה ובכלכלה החרדיות חלים שינויים חשובים, בין היתר בעזרת הגזירות הכלכליות שהטילו בנימין נתניהו ב-2003 ויאיר לפיד ב-2013 ועודדו יציאת חרדים לשוק העבודה. יש עלייה דרמטית בשיעור הנשים החרדיות המועסקות (מעל 70%). נבלמה הירידה בשיעור הגברים החרדים המועסקים ואפילו נרשמה עלייה קטנה (45%, ויש הטוענים שבקרוב נגיע ל-50%).
גפני ושותפיו למפלגות החרדיות מנסים לעצור את השינויים האלה ולשמר חברה שבה רוב המשפחות עניות ותלויות במפלגות ובממסד. לשם כך הוא מנצל את כוחו כיו"ר ועדת הכספים כדי לסתום את פיו של ראש אגף התקציבים. אבל המשך המצב הנוכחי, שבו רוב הגברים החרדים אינם עובדים, מסכן את עתידנו. חיזוק השינויים בחברה הזו מביא אתו תקווה גדולה לכולנו. את זה חייבים להזכיר שוב ושוב, אף על פי שזה כל כך לא נוח לגפני.
המאמר פורסם במקור ב"גלובס"